עזימי ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התביעה היא תביעה על סכום של 25,536 ₪, הכוללת בתוכה מרכיב של העברה כספית של סכום של 14,000 ₪, שלא כדין ע"י הבנק – הנתבע מס' 1, לידי הנתבע מס' 2, שהינו אחיינו של התובע ואשר הוגשה נגדו הודעה לצד ג' על ידי הבנק-הנתבע.

התביעה מתייחסת להשבה כספית מלאה של אותם 14,000 ₪, אשר נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן עומדים ע"ס 20,536 ₪ ובתוספת עוגמת נפש בסך 5,000 ₪.

בכתב התביעה המתוקן מסביר התובע את תביעתו.

התובע הינו אחיו ואחד מיורשיו של המנוח יצחק עזימי ז"ל, אשר נפטר ביום 21.2.06. המנוח ניהל חשבון אצל הנתבע מס' 1. המנוח השאיר אחריו צוואה אשר ניתן צו לקיומה ובמהלכה ציווה את כל כספיו, לרבות הכספים אשר בחשבון הבנק לתובע.

לטענתו של התובע, הוא פנה לבנק לשם קבלת כספים וליווה אותו לשם כך, אחיינו הנתבע מס' 2, אך גילה כי לא נותרו כספים בחשבון הבנק.

ביום 6.6.06 בוצעה שלא כדין, לטענת התובע, העברה כספית ע"ס 14,000 ₪ מחשבון המנוח לחשבונו של הנתבע 2, וזאת לטענתו של התובע ללא ידיעתו.

התובע טוען, כי טענת הבנק, כי חתם על מסמכי העברה בנקאית אינה נכונה וכי זו אינה חתימתו. התובע טוען, כי גילה על העברה זו 3 שנים לאחר שבוצעה ובאקראי ע"י אשתו אשר חיפשה מסמכים בבית.

התובע טוען, כי חתימתו זוייפה וכי הנתבע 2 קיבל את הכסף שלא כדין ועליו להחזירו. לטענתו, מעולם לא היה כל תיאום או הבנה בינו של הנתבע 2 ובין התובע לגבי קבלת הכסף הנ"ל.

על טענות אלה משיב בנק הפועלים, הנתבע 2, בכתב ההגנה, כי התובע הוא זה שהתייצב בסניף הבנק ביום 6.6.06 והורה על העברה בנקאית של הסכום בסך 14,000 ₪ לטובת חשבונו של אחיינו אליהו דר.

התובע חתם על הוראה לחיוב. הכיתוב על גבי ההוראות לחיוב החשבון, כאילו המבצע הוא המנוח, הינו עניין טכני בלבד והחתימות על הוראות החיוב הן חתימותיו של התובע ולא אחר. זאת ועוד, התובע חתם באותו מעמד גם על הוראה לחיוב החשבון בעמלת טיפול בירושות/עזבונות בסך 131 ₪.

העתק ההוראות הנ"ל וכן דף תנועות חשבון המנוח לחודש 6.2006, מעיד על כך שהתובע הוא זה שביצע את אותן פעולות.

זאת ועוד, העובדה שהתובע הסתיר בכתב התביעה המקורי טרם תיקון כתב התביעה והוספת האחיין כנתבע נוסף, אך ורק את הבנק, תוך הסתרת העובדה, כי הכספים הועברו לאחיינו, מלמדת על חוסר תום לב מובהק.

הבנק טוען, כי אם יתבררו טענות התובע נכונות, על הצד השלישי לשפות אותו על מלוא הסכום הנתבע, שכן המשמעות היא שביהמ"ש יכריע שהעברת הכספים נעשתה ללא הסכמת התובע והצד השלישי נהנה אפוא מהתנהגות מפעולה אסורה.

הנתבע מס' 2 בכתב הגנתו מסביר, כי התובע טרם פטירתו התגורר אצל אמו של הנתבע 2 במשך מס' שבועות ובביתה אף נפטר.

לטענת הנתבע 2, התובע התחייב בפני אמו של הנתבע מס' 2 , כי ישלם לה סכום של 20,000 ₪ מעזבון המנוח, וזאת לכיסוי הוצאותיה שנגרמו מטיפול וסיעוד באח המנוח.

זמן מה לאחר פטירת המנוח, התקשר התובע לנתבע 2 ומסר, כי נאלץ לשלם לאחות אחרת שלו (חנה מלכה) סך של 20,000 ₪, שכן בנה איים להתנגד לצוואת המנוח.

התובע הבהיר, כי אין באפשרותו לתת לאמו של הנתבע אלא את הסכום שיש בחשבון המנוח בסך 14,000 ₪ בלבד.

אמו של הנתבע 2 נפגעה וסרבה לקבל את הסכום ולכן התובע העביר לה את הסכום באמצעות העברה בנקאית ושימוש בחשבונו של הנתבע 2 ובהסכמתו.